פסק-דין בתיק ת"א 700316-05

1.         בפני תביעה כספית על סך של 264,170 ש"ח שהוגשה ביום 1.11.05 בסדר דין מקוצר בגין חוב בחשבון עו"ש מספר 116690 בבנק מזרחי מאוחד, סניף נתיבות (להלן: "החשבון") נגד הנתבעת מס' 1, חברה בע"מ (להלן: "החברה"), וכנגד הנתבע מס' 2, בעל עניין כמנהל ו/או כבעל מניות בחברה וכן על בסיס כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום שהנתבע חתם ביום 26.3.00, לכל חובותיה של החברה, לרבות קרן, ריבית, עמלה והוצאות. התביעה הוגשה כי ביום 12.9.05 הסתכמה יתרת החובה בחשבון בסך של 256,887.88 ש"ח, כאשר הריבית על החוב מחושבת נכון ליום 30.6.05. למועד הגשת התביעה הוסף לסכום זה גם סכום בגין ריבית בלתי מחושבת מיום 1.7.05 ועד ליום הגשת התביעה בסך של 7,282 ש"ח.

            נטען כי למרות שנשלחו לנתבעים מכתבי דרישה בימים 13.9.05 ו-24.7.05, החוב לא סולק.

            ביום 3.4.06 הגישו הנתבעים בקשה לרשות להגן ( בש"א 2259/06) וביום 6.7.08 ניתנה רשות להגן לגבי הטענות המפורטות בסעיף 10 להחלטת כב' הרשם כפכפי, שהן:

-                      חוסר תום לב בהפסקת האשראי והעמדת החוב לפירעון מיידי;

-                      נזק שנגרם במימוש המניות ובמימוש המשכון (רכב). הרשות הוכפפה להפקדת ערובה, בסך של 20,000 ש"ח. לאור תוכן ההגנה שהתקבלה, שהיא הודאה והדחה, נהפך סדר שמיעת הראיות.

חוסר תום לב בהפסקת האשראי

2.         בתצהיר עדות ראשית של הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") הוא מפרט את ההיסטוריה של החשבון והיקף האשראים שניתנו במשך שנים. נכון למועד הפסקת האשראי המסגרת עמדה על 250,000 ש"ח מראשית שנת 2004. בתצהיר עדות ראשית ישנה הרחבת חזית לשורה של נושאים, ולכך באי כוח התובע התנגדו לאורך ניהול ההליך השיפוטי וגם בשלב הסיכומים. בהתייחס לטענות ההגנה שאושרו - העיד הנתבע כי ביום 20.2.05 הופסקה מסגרת האשראי בחשבון בהפתעה ובאופן חד-צדדי. הוא העיד שבעת ההפסקה המסגרת עמדה על 200,000 ש"ח. ההפסקה הייתה החל מיום 1.3.05.

            נטען שהרקע לכך היה חילופי מנהלים בסניף ששינה את המדיניות, והדבר נעשה ללא התייעצות עם החברה, וללא מתן אפשרות להקטין נזקים. על פי עדותו הוא ביקש תקופת התארגנות ולא נענה. נטען כי בניסיון לצמצם נזקים הנתבע, בשם החברה, הסכים לנטילת הלוואה אך הבנק חזר בו ברגע האחרון.

            נטען כי הפסקת האשראי על אף החריגה מהמסגרת, הייתה מפתיעה כי בעבר: "חשבונות החברה חרגו ממסגרת האשראי ללא כל "ציוץ" מצד אחד מבעלי התפקידים בבנק, אלא נהפוך הוא התקבלתי בזרועות פתוחות ובאהדה..." ( סעיף 26 לתצהיר עדות ראשית). נטען שהסיבה הנראית לעין בשינוי התנהלות הבנק הייתה ככל הנראה שינוי המנהל והמדיניות שכן: "לא היה כל שינוי ברור לעין שלא לדבר על שינוי מטריאלי במצבה הפיננסי-כלכלי של החברה, שחייב שינוי במדיניות האשראי של הבנק..." ( סעיף 26 לתצהיר עדות ראשית).

3.         הנתבע סיפר בחקירתו, כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים במחצית השנייה של שנת 2004 מחמת שבפרויקט משותף, בהקשר לבניה של קניון וניהול שלב א', חדלה השותפה, האחים שרביט, לשלם לחברה דמי ניהול. הנתבע ידע כבר בסוף שנת 2004 כי התובע עומד להפסיק את האשראי ולפיכך הוא פתח חשבון בבנק דיסקונט ( עמ' 7-8 לפרוטוקול מיום 6.2.11). באי כוח התובע חולקים על נקודת המוצא שהתנהלות הבנק הייתה מנוגדת לחוזים שנכרתו בין הצדדים, וגם כי הבנק פעל: "בהפתעה".

            לטענת באי כוח התובע בסיכומיהם, הבנק היה רשאי, ללא נימוק: "לדחות מתן אשראי כלשהו, כולו או מקצתו, או לעכבו או להקטינו או להפסיקו, הכל לפי שיקול דעתו הבלעדי של הבנק וכפי שימצא לנכון..." ( סעיף 3 לטופס ניהול החשבון), וכאשר מדובר בהפחתת אשראי, יש להודיע 10 ימים לפני כן.

            כמו כן, על פי סעיף 22 להסכם הניהול של החשבון, הבנק רשאי להעמיד את כל הסכומים לפירעון מיידי, אף ללא מתן הודעה מוקדמת ללקוח [ סעיף 22, סעיפי משנה (א)-(יא)].

            על פי תצהיר עדות ראשית של אליהו ביטון, אשר היה: "המנהל הקודם", החברה יצרה פיגורים בתשלום הלוואות שנטלה ונכון ליום 30.3.04 עמדה יתרת החובה שלה על 200,000 ש"ח ( סעיף 15 לתצהיר עדות ראשית שלו).

            על בסיס הערכות והבטחות הנתבע כי כספים עומדים להתקבל, הוגדל האשראי לסך של 200,000 ש"ח, במחצית שנת 2004, כדי שהחשבון לא יחוייב בריבית חריגה, אך בפועל הנתבעת המשיכה ליצור פיגורים בהלוואות, ולא הייתה פעילות בחשבון שהצדיקה את האשראי שניתן לה ולכן, בהעדר חלופה אחרת, נשלח מכתב ההתראה על כוונה לבטל את המסגרת החל מיום 1.3.05 וגם בוטל כרטיס האשראי.

            העד חולק שהבנק פעל בהפתעה וטען כי לאורך כל התקופה היה קשר רציף שלו ושל הפקידים בסניף הבנק עם הנתבע וזאת מעבר למכתבי הבנק. מר ביטון מדגיש בעדותו שההחלטות להפסיק את האשראי ולשלוח מכתבי התראה היו שלו בטרם סיים את תפקידו כמנהל סניף נתיבות ( סעיף 25 לתצהירו).

            היה גם ניסיון משותף בנובמבר 2004, לגייס משכנתא כנגד נכס פרטי ( נספח י'1 לתצהירו של מר ביטון) שכשל כי התברר שהנכס אינו של הנתבע והוא רק מחזיק ביפוי כוח מטעם גיסתו.

4.         בסיכומים הראשיים של הנתבעים מודגשת הפתאומיות של הפסקת האשראי, כפעולה בחוסר תום לב, התנהגות בלתי מקובלת, הפרה של חוק ושל ההסכם למתן אשראי ושירות בנקאי.

            בסיכומים מסכימים הנתבעים כי החברה חרגה ממסגרת האשראי, כבר בשנת 2004, אך נטען כי כך היה במשך שנים רבות והבנק אפשר זאת ( עמ' 13 לסיכומים הראשיים).

            נטען כי הבקשה לשעבד את הנכס באילת בשנת 2004 נועד: "לשמור ולהגדיל את המסגרת" ולא "להקטין את האשראי".